החלטה בתיק בש"א 1344/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט זה, בש"א 6035/07, לפיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ר' וינוגרד) בת"א 12680/05.

כללי

1.       המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיבה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים פגע-וברח. המשיבה הכחישה את התרחשות התאונה, ולחלופין, טענה כי המבקש לא פעל בשקידה ראויה לבירור זהות הנהג.

2.       בית משפט קמא מצא כי עדותו של המבקש מלאת סתירות ובלתי מהימנה ודחה את התביעה בקובעו כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי אכן נפגע בתאונת דרכים, ומכל מקום לא עלה בידו להוכיח כי אכן נפגע באופן המקים חבות לפיצוי על ידי הנתבעת.

3.       פסק הדין ניתן ביום 15.4.07, והתקבל במשרד בא כוחו של המבקש, כך נטען, ביום 19.4.07. המבקש הגיש ביום 25.6.07 לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין (בש"א 6035/07), ובמקביל הגיש את הודעת הערעור ובקשה לפטור מאגרה. בבקשה טען המבקש כי הגם שבסמוך לאחר קבלת פסק הדין, הוסברו לו האפשרויות המשפטיות העומדות בפניו, הוא השתהה על מנת להשיג מימון לתשלום אגרת בית משפט, ומשלא עלה הדבר בידו, הוגשה הבקשה להארכת מועד וכן בקשה לפטור מאגרה.

4.       בהחלטתי מיום 10.9.07, דחיתי את הבקשה וקבעתי כדלקמן:

"אמנם, אין מדובר באיחור משמעותי, אולם המערער היה מיוצג, בא כוחו הבהיר לו, סמוך מאוד לאחר שהתקבל בידם פסק הדין, מה הן האפשרויות העומדות בפניו של המבקש ואת המשמעויות הנודעות לבחירה באפשרות מאותם האפשרויות העומדות לפניו. למבקש הייתה שהות מספקת לגיוס כספי האגרה, או לחלופין, להגשת הערעור במועד ביחד עם בקשה לפטור מאגרה, כפי שלמעשה נעשה, אך באיחור. המסקנה העולה מכך הנה שלמבקש הייתה שליטה מלאה על ההתרחשויות, אי הגשת הערעור במועד נבעה מאירועים שבשליטו המלאה ולא בא סיכול לכוונתו מחמת גורמים שאינם בשליטתו או שלא יכול היה להיערך אליהם מראש".

(סעיף 4 להחלטה).

5.       על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ביום 29.10.07 (רע"א 9156/07). בקשה זו נדחתה ביום 6.1.08, תוך שנקבע כי החלטת בית משפט זה בבש"א 6035/07 הנה החלטה אחרת ולא פסק דין, ועל כן ההליך הנכון לתקיפתה הוא בהגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי.

6.       ביום 28.1.08 הוגשה הבקשה שבפני, היא הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתי זו (בש"א 6035/07).

טענות הצדדים

7.       המבקש טען כי החלטת בית המשפט העליון הומצאה לבא כוחו רק ביום 22.1.08,  ולפיכך מיהר להגיש את הבקשה דנן ביום 28.1.08. לשיטתו, הגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נעשתה בשוגג, מתוך טעות בדין, ולשיטתו, סביר הדבר שטעות כזו תתרחש בתום לב. פרט לכך, שב המבקש על הטענות שהעלה בבש"א 6035/08, לפיהן הערעור הוגש באיחור לא משמעותי בן כשבועיים, ובמהלך התקופה בו ניסה המבקש להשיג מקורות למימון אגרת בית המשפט, מאחר שהכנסתו האישית דלה. עוד טען המבקש כי טובים סיכויי הערעור להתקבל.

8.       המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שטעות בבחירת ההליך המשפטי אינה טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, מקל וחומר כשהמבקש מיוצג על ידי עורך דין. טעם נוסף לדחיית הבקשה, לטענת המשיבה, הוא סיכויי הערעור על החלטת בית משפט זה הינם קלושים מאוד.

דיון

8.     כפי שפירטתי בהחלטתי הקודמת  בעניינו של המבקש, מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל-כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, לא פורסם).

       בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה, בנסיבות מסויימות, מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. לכך תובא התייחסות בהמשך. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק)). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. 

9.     במקרה דנן מדובר בטעותו הנטענת של בא כוח המבקש בנוגע להליך הדיוני שהיה עליו לנקוט. זאת, בצירוף לפרק הזמן שחלף ממועד מתן החלטתי בבש"א 6035/07 ביום 10.9.07, ועד למועד הגשת הבקשה דנן, יום 28.1.08, במהלכו ערך המבקש ניסיונות לגייס מקורות מימון לתשלום אגרת בית משפט. טעמים אלה אינם מהווים טעם מיוחד הנדרש להארכת מועד הקבוע בחיקוק. טענת המבקש כי בקשת רשות הערעור, שהגיש על החלטה זו לבית המשפט העליון, הוגשה בטעות, וכי רק מהחלטת בית המשפט העליון בבקשה זו נודע לבא כוחו על ההליך המשפטי הנכון בו יש לנקוט - אינה יכולה להתקבל, שכן הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872).

אמנם, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד, לכך שההליכים בעניינו יסתיימו. אולם בנסיבות דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על ההחלטה בבש"א 6035/07 קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06; ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם).